<h1>ספר החינוך מצוה קע"ב</h1>
<h2>דף קג:</h2>
לעשות בנגע בגדים כמשפט הכתוב בפרשה, שנאמר [ויקרא י"ג] והבגד כי יהיה בו נגע וגומר. ומצוה זו כוללת כל דיני צרעת בגדים איך יטומאו ואיך לא יטומאו, ומה מהם צריך הסגר או קריעה או שריפה ורחיצה וטהרה. משרשי המצוה שרצה האל ברוך הוא בטובו הגדול ליסרינו כאשר ייסר איש את בנו, כי זה העניין אינינו בטבע, אבל מופת הוא באומה הקדושה למען ילמדו ויקחו מוסר בהשתנות הכלים המיוחדים לתשמישם, והם הבגדים של צמר ופשתים, כי בהם רוב תשמיש בני אדם, וישובו מתוך כך מדרכם הרעה טרם יזרח הצרעת גם בגופם. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שאין מטמא בנגעים אלא בגד צמר ופשתים בלבד, ושיעור טומאתן כגריס כשיעור באדם. ושלשה סימני טומאה יש בהם, ירקרק אדמדם פשיון. פירוש ירקרק ירוק שבירוקין ככנף הטווס, ואדמדם אדום שבאדומים כמו הזהורית, ודיני הפשיון, ודין ירוק שפשה אדום, או אדום שפשה ירוק, ודין כל כלי הראוי להתטמא שאמרו זכרונם לברכה [נגעים פי"א מי"א] שהוא מטמא בנגעים אף על פי שאינו מטמא במדרס הזב כמו קלעים של ספינה והפרוכת (ושבכית) [ושביס] של שבכה ומטפחות סופרים והאבנט ורצועות מנעל וסנדל שיש בהן רוחב כגריס וכל כיוצא בהן, ואין צריך לומר שאר הכלים כגון כרים וכסתות. ויתר פרטיה מבוארים בטהרות, והרוב מהן במסכת נגעים. ונוהגת בבגדי זכרים ונקבות. ועובר עליה ולא התנהג בעניין זה כדין הכתוב בפרשה ביטל עשה.
